אילן והגננים

 פרק 42 של "אילן והגננים", פודקסט גינון וסביבה והפעם יצאתי לשכונת שפירא בדרום תל אביב, כדי לפגוש את "מלכת הייחורים והזבל" מירב רוזנברג שנתקעה בבית בימי הקורונה ובחלון הזמן שנוצר לה לפתע היא שקעה בגידולים וייחורים וטיפוח עציצים עד שמצאה את עצמה מוקפת בצמחים.מהתחביב הזה שההתמכרה לו יותר ויותר נולדה גם כוכבת רשת שמעלה עצות, רעיונות וחוויות של גידול צמחים. אם נשתמש בהגדרה המרחיבה לבוסתן, זו שבין היתר מעמידה במרכז את חוויית הישיבה תחת הגפן המטפורית, אז מירב יושבת תחת המונסטרה והפילדנדרום או הפיקוסים. בעצם, אין לה ברירה כי דירתה הקטנה מלאה צמחים. פינה חמה שמורה אצלי בלב לחובבי גינון ובדרך כלל אני לומד מהם הרבה. מטבע העניינים ההשכלה שלהם לא פורמלית והידע שלהם הוא תוצאה של טעייה וניסוי. פרק 42 של "אילן והגננים, מלכת הייחורים והזבל. 

."אילן והגננים" פרק 21 והפעם עם טלי גרוסמן, גננית חובבת ואושיית רשת  ״הגינה היא מגרש המשחקים שלי וככה היא צריכה להיות צבעונית, מעוררת השראה, מסקרנת מגוונת.״  טלי מטפחת את הגינה שלה כמו שאני אוהב. מגרש משחקים שבו מותר לנסות כל מה שעולה על הדעת. גינה שהטיפוח שלה אף פעם לא מסתיים, כי תמיד יש משהו חדש לגלות. טלי מטפחת גינה כבר 32 שנה בביתה בכפר סבא.שוחחנו על רשתות חברתיות וגינון, על קומפוסט, צמחים עונתיים או רב שנתיים והשילוב ביניהם, ולמדתי לאהוב ביגוניות. דיבנו גם על הקשר שבין צורת הגינה לבין אופי הבעלים, ומה אפשר .ללמוד על הגנן החובב מגינתו. יש לי חיבה מיוחדת לבתים עם ''גינות של פעם'', אומרת טלי.!הכניסו לרשימת המועדפים שלכם והצטרפו לדף הפייסבוק של הפודקסט 

מעשה בילד שילדותו ונעוריו עברו עליו כשהוא שותה מים מן המעיין, קוטף פירות מן העץ וחורשים מול עיניו את האדמה עם חמור בין הטראסות של הרי ירושלים. הוא אוכל גפן, תאנה, שקד ורימון  שהוא קוטף ואלה טעמי ילדותו בלב שמורת סטף. אבא שלו גידי הוא יערן שעבד ועובד בקרן הקיימת. משפחתו נמנתה עם שתי המשפחות היחידות של עובדי קק"ל שהורשו להתגורר בשמורת הטבע כדי לטפל בשמורה ובבוסתן ההצלה של פירות ארץ ישראל המקראיים. הפרויקט, שהחל בשנות ה–80, נועד לשמר ולשחזר את החקלאות המסורתית, וכלל מאות עצי פרי מזני מורשת מקומיים — בעיקר תאנה, גפן, זית ורימון — שניטעו בקרוב לאלף דונם של טרסות עתיקות יומין.אסף עוד לא ידע אז ששפר גורלו עד שהוא בגר ולאט לאט הוא הבין עד כמה היה בן מזל. וכשחסרו לו הטעמים של בוסתן נעוריו הוא פנה ללימודי חקלאות כדי להיות בוסתנאי וזה מה שהוא עושה היום – משמר אלפי זנים של עצי מורשת בארץ ישראל. יצאתי אל אסף בשן למושב שקף בחבל לכיש והוא גיבור פרק 41 של אילן והגננים. האזינו, שתפו, דרגו  ודמיינו שיש לכם בפה טעם של פטל בר.

צריך להיות נחוש ובעל דימיון כדי ליצור מול העיניים עולם חלומות מוגן בתוך בקבוק או צנצנת. עולם מיניאטורי של חיים עצמאיים שמקיימים את עצמם. גינה קטנטונת שבה אתה הבורא ואתה השומר ואתה המפקח וגם החולם. כדי ליצור טרריום מושלם צריך הרבה ידע וניסיון והרבה סבלנות.  יש מי ששיחק להם מזלם והעולם שבראו מתקיים לו באורח עצמאי לגמרי ויש אחרים שנדונים לאכזבות אבל גם לנחישות בליווי הטרריום שהם יצרו.  מעשה באחד, דייויד לטימר שהקים טרריום בשנת 1960, פתח אותו פעם אחת כדי להוסיף קצת מים ומאז העולם שייצר חתום ומשגשג בכוחות עצמו. לטימר הוא כבר אדם מבוגר ואת הטרריום שייצר יירשו בניו ונכדיו. עליו ועל אומנות הטרריום שוחחתי עם רונית בנד, ידידת הפודקסט, שכבר מגיל 10 חייה נעים בין עצים, פרחים, בגוניות, חממות וטרריומים. מבוא לאומנות הטרריום. אילן והגננים, פודקסט גינון וסביבה, פרק 40.   

אילן והגננים פרק 39 ושוב אנחנו ביער מאכל. את ענת סימון פגשנו בביתה ברחוב הכי גבוה בגן יבנה. בחצר ביתה של ענת עדיין  ממוקם מגדל שמירה שנבנה בשנת 1929 כשגן יבנה הוקמה והוא, כמו הנוף שסביב מזכיר ימים אחרים, ימים של שלווה יחסית עוד לפני שבאה עלינו הפורענות האחרונה. כשענת ובן זוגה הגיעו לשם אחרי שהחליפו כמה מקומות מגורים, לרבים היה קשה להבין מה הם מחפשים שם. "אנשים לא הבינו למה אנחנו צריכים את הדבר הזה, אבל אנחנו כבר היינו מאוהבים". פגישה מרגשת עם ענת סימון "בהרמוניה עם הטבע" ביער שבראה בתוך ארבע שנים.  

בפרק השני של השיחה עם רן נחום אגרונום פנינו לעצות מעשיות כמו בחירת צמחים. אנחנו אומנם חשבנו שהלימון עומד בראש רשימת הצמחים הנחשקים, אבל מתברר שזוהי טעות. שוחחנו על הזנים הכמעט ילידים של ארץ ישראל כמו התמר, התאנה, החרוב או הרימון וגם הענבים, אלה שהיו כאן עוד לפני שההדרים עשו עלייה. וגם דיברנו על השקייה ומים לעצים (בעייה קשה) ומה עושים כדי שהפריחות של המנגו לא יפלו בחמסינים של האביב. פרק 38 של "אילן והגננים", פודקסט גינון וסביבה.  

אילן והגננים פרק 37 והפעם רן נחום, מושבניק, אוהב צמחים מילדות ואגרונום חוקר. דיברנו על הרכבות ועל הרכבי אדמה ופריחות ותזונת העץ ואוורור שורשים ועל החיים. שיחה מהנה, מועילה ומזינה לכל אוהב עצים וצמחים.

כמעט כל גינה שהוא רואה מעוררת אותו לחשוב ולתהות איך היא היתה יכולה להיות אחרת. משה שקלונובסקי הוא הנדסאי נוף שאף פעם לא מרוצה. כמו רבים מהעוסקים בענף הגינון הוא החל עוד כילד. ההורים שלו קנו לו את הספר על גננות של ולטר פרנקל שהיה מחלוצי הגננות בישראל ואפילו כתב ספר על הידרופוניקה. פרנקל היה אחד מגיבורי פרק מיוחד ששידרנו בדיוק לפני שנה, בחודש פברואר 2023. כשמשה בגר הוא המשיך כמובן בגננות אבל לא היה שבע רצון, משהו היה חסר לו ומה שהיה חסר לו הוא העקרונות לבניית גינה ולעיצוב גינה. הוא מצא חוברות ישנות שהיו תרגום של ספר באנגלית, אבל הגינות הלא מעוצבות לא נתנו  לו מנוח. גם הלימודים היו טכניים מדי לטעמו והוא החל לקרוא ספרים באנגלית, לתרגם אותם ולהעלות בהשראתם סרטונים לרשת. בעצם, גם אותי גינות מכעיסות, בעיקר כשאפשר גם במבט שטחי להבין שלא השקיעו יותר מדי מחשבה במראה הגינה ובשאלה איך היא תראה כעבור שנים.  משה שקלונובסקי הוא גיבור פרק 36 של אילן והגננים פודקסט לגינון וסביבה. דיברנו על מונוטוניות, על הבדלי גבהים בגינה, על חצץ, על משיכת העין ואפילו קיבלתי טיפ על איתור נקודות עניין בגינה דרך צילום. האזנה נעימה ולגינה.   

כל היער הזה הוקם רק לפני שלוש שנים בכפר סירקין שליד פתח תקווה והפך להיות יער מלא צמחים והרפתקאות תוך שלוש שנים. ליאורה צביקלר ברגר, מורה ומתכננת פרמקלצ'ר הקימה את הפלא הזה בשתי ידיה וכפי שהיא אומרת, היער כבר הגיע לשלב שבו הוא מתחזק את עצמו ונחוצה התערבות מינימלית שלה בהתפתחותו. יצאנו אל היער, פסענו בשביליו, הרחנו את פרחיו וטעמנו מפריו. ישבנו ליד הבריכה וכך נולד הפרק הנוכחי של "אילן והגננים".  

אילן והגננים פרק 34 והשני בסדרת הפרקים אודות החלקאות ללא עדירה הNO DIG או ה"NO TAIL״, ומכל מקום, השיטה שבה הבעייה היחידה היא התחושה שאתה מתבטל ולא הופך לקרקע את הנשמה כמו שחינכו אותך. מאז שהפסקתי לאסוף עלים מתחת לעצים בגינה שלי יש לי יותר זמן פנוי שאותו אני מנצל להתבוננות. ברווח שבין הפרק הקודם לפרק הנוכחי כבר הספקתי לבנות שתי "מיטות" מקרשי בניין שסיפק לי ג'עבר הבונה שהקים ברחוב שלנו כמה בניינים, להניח קרטונים על פי ההוראות ולפזר עליהם קומפוסט משובח. יצאתי אל מתן הגנן והבאתי מנו שלש של ירקות עלים. מחסה ערבית ועד סלנובה ועד חסה לאליק. אתמול שתלתי במקום שנותר זרעתי צנוניות. לצנוניות יש לי חיבה מיותדת כי זה מה שעשיתי בגינה מאחורי הבית שלי כשהייתי בן 10. בינתיים ביקרתי גם ביער המאכל של ליאורה בכפר סירקין ופגשתי את מיטב ירקות החורף שגדלים בגינה לא עדירה. שי סופר שלא נוגע במעדר נותן בפרק הנוכחי הוראות מדוייקות להתחלת הפעילות של חקלאות לא עדירה. האזינו, אל תעדרו ואל תעדרו.